לכל דבר יש מחיר.
אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו נמצא את הדרך לא לשלם אותו. שנוכל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, לרקוד על כל החתונות ולחצות את הצ'ק, אבל האמת היא שזה לא עובד. אף פעם. לאף אחד.
בקורס הראשון בסטטיסטיקה לומדים שאם רוצים להעלות את דרגות החופש של הניסוי, מוותרים על אחוזי הביטחון. זו נוסחה פשוטה.
זה נשמע מורכב אבל זה ממש כמו בחיים. מי שרוצה לסגור טיסה מהיום למחר באמצע אוגוסט יצטרך לשאת בזה שהמחיר גבוה. ומי שרוצה מחיר נוח יצטרך להתחייב חודשים קדימה על חופשה, ולשלם מחיר בספונטניות, שיש שיגידו שיקרה מפז. היא חופש, ואנחנו הרי לא רוצים לוותר על החופש.
אבל על משהו תצטרכו לוותר: רוצים ביטחון תעסוקתי? לא תוכלו לעשות כל יום משהו אחר. רוצים להיות עצמאיים? תשכחו מביטחון. רוצים מערכת יחסים יציבה, עם מקושקשת וסלט לא.ערב? תוותרו על הריגוש שבעוד נשיקה ראשונה. רוצים לבדוק את כל האופציות בסביבה? תהיו מוכנים לזה שלפחות בחלק מהלילות, תחזרו למיטה ריקה.
חופש מוחלט וביטחון מוחלט לא הולכים ביחד. הם תמיד פוסעים בשני צדדיה של המדרכה, ואי אפשר להחזיק לשניהם את היד. אני יודעת כי ניסיתי. צריך לבחור. ואם אתם לא מצליחים, דעו לכם שבחרתם את ברירת המחדל. כמו מתנות בחג בהייטקזון. ובינתיים, תוכלו ליהנות ממנת הביניים.
מנת הדגל של החיים: חוסר ודאות. הסטטוס הכי מקולל בטבע. אנחנו שונאים אותה, חרדים מפניה, מתייחסים אליה כמו מחלה. אבל אני גיליתי משהו אחר: כשאנחנו מוכנים להתמסר אליה, קורה משהו נפלא. מן אזור של ואקום שאין בו אוויר, אבל יש סטלה מגניבה.
באי ודאות הכל יכול לקרות. זה מימד אחר של הזמן ושל המקום. זה קוקטייל של חוסר ביטחון מעורבב באפס פומו, כי אם אין שליטה אז אין אחריות, ולא חייבים סיבה, או לדעת מה היעד הבא. ובמקום בו שום דבר לא אמור לקרות, קורים החיים. ההגה בידי הרוח, והכל אפשרי- אבל לא בטוח.
אולי תלכו שם לאיבוד ותמצאו משהו חשוב. מסוגלות, געגוע, לאדם, או לידיעה. אולי תבינו שהמחויבות הזו שככ חנקה אתכם- היא בעצם הבחירה.
אי ודאות זה ערב קצה של התודעה. כמו לקפוץ בנג'י לתוך ענן. אי אפשר לעשות את זה לאורך זמן, אבל זה טריפ שצריך מדי פעם לקחת, כדי להעיר את השרירים, להרגיש בחיים. כדי להיזכר שמה שבחרתם, זה מה שאתם באמת רוצים. אי אפשר לעשות אותה בכאילו, צריך באמת לפתוח מבערים, לשחרר חבלים. אבל אז מגלים;
חוסר ודאות היא לא אויבת, וגם אם חוטפים ממנה קצת, מגלים שהיא לא נושכת. הפחד של לפני יותר נורא מהכאב. וגם אם לא תעשו בה בשכל, תרגישו את המקום הזה, איך קוראים לו...
נו, הלב.
