תמיד בט"ו באב, אני מקדישה פינה לרווקים והרווקות של אסקיו. אז זה בשבילכם, הכי מהלב, ממני.
נאמנה למקור //
אני זוכרת בדיוק איפה הייתי כשאמא שלי אמרה לי שאם אני אתנהג כמו שאני מתנהגת בנים יפחדו ממני.
אני לא זוכרת מה עשיתי שהיא אמרה לי את זה, אבל המשפט הזה נחרט לי טוב טוב. ועוד ממי שמעתי אותו, מהאישה הכי חזקה ועצמאית (ולפעמים גם מפחידה) אבר. ואולי היא דיברה מדם ליבה, ואולי לא רצתה שיהיה לי קשה כמו שלה היה (למרות שבסוף היא הביאה את הגבר הכי שווה, אבא שלי).
ומאז אני לפעמים אני חושבת שיש לי בעיה בכפתורים. כמו רדיו שמנגן או חזק מדי או חלש מדי. כמו מסאז'יסט שמכאיב
מדי או עדין מדי. ולפעמים אני חושבת שאמא שלי צדקה. אולי אני באמת מפחידה.
אז בשנים האחרונות ניסיתי קצת למתן. אבל האנטנה שלי לא קולטת. כשאני מנמיכה אני פתאום במיוט, וכשאני קצת מגבירה אני צועקת. ובאמת אני בחורה רגישה, אבל משהו אני בטוח מפספסת.
הלשון שלי חדה כתער אבל לפעמים אני שותקת כדי לא לדקור. ולפעמים אני שמה על עצמי פילטר, כדי לא לסנוור אחרים עם האור. ניסיתי להיות קלילה כמו נוצה, וכשנהייתי רכה, אמרו לי שזה מרגיש שאני נזהרת, מרצה.
אז לפני שבועיים נגמר עוד קשר, ושוב שמעתי את אותו הפזמון. ולמרות שידעתי שככה הכי נכון, זה ניגן על אותו קליד כואב, שבור. אבל מה שתמיד בלבל אותי פתאום נראה כל כך ברור: הכפתור של הווליום, לגעת בו אסור. הוא לא מקולקל, זו העוצמה וזה מה יש – ומי שחשוב לו להיכנס לדואט הזה, שיתעקש. זה לא ריאלי לא להיות אני אלא מה שמצפים, לקחת אחריות על תחושות של אחרים. הקצב שלי גבוה והגלים שלי גבוהים – ומי שזה מציף אותו, שישחה ברדודים.
ועכשיו אני בטוחה: זו הפעם האחרונה שאני מפחדת להיות מפחידה, ויותר אני לא מתכוונת להתנצל: שאני מצליחה, שאני עסוקה, שאני מרוויחה טוב. ואם זה מאיים על מישהו אז הפירגון שלו הוא כנראה חיבוק דוב.
לקח לי הרבה זמן אבל השנה, ט"ו באב, פעם ראשונה שאני לא מרגישה צורך להיות מדויקת. אני הכי יפה כשנוח לי ואני לא רוצה להתחזות למישהי אחרת. היום אני יודעת שהאור שלי הוא קרן שמש ואני לא צריכה לחשוש לעשות צל על אחרים, היא הדבר הכי יפה שיש לי, אפילו אם יש כאלה שנשרפים. יותר מדי זמן שניסיתי לצנזר, להסתתר, להקהות את החושים, לקפל את הקוצים – אבל היום אני יודעת שזה מבחן של אבולוציה: מי שיהיה מספיק אמיץ לגשת, יזכה גם בוורדים. אני לא רוצה להשתנות, אז מהיום אני נשארת נאמנה למקור. ומי שנשאר בחושך – שלא יתפלא שחסר לו אור ❤