אברהם גרנט טבע את "עיקרון הנקסט". העיקרון אומר דבר פשוט: נפלת? קום. תתאושש. ומהר. אל תיתן לזה לקבוע את ההמשך, ופשוט תמשיך. זה בדיוק מה שעשוה את ההבדל בין מצליחנים לבינוניים: שחקן טוב לא ייתן לנפילה להכריע את המשחק.
ההתאוששות הזו, נקראת חוסן. הויסות העצמי שעוזר לנו כמו נחום תקום, ליפול ולחזור לסנטר שלנו. לעלות חזרה למגרש אחרי שקיבלו שפשוף בברך, עם סנטר מדמם וראש מורם.
אבל העניין הוא שאי אפשר ללמוד איך להתאושש במאני טיים, אלא בשלב התרגול. העניין הוא לבסס את עצמנו כאנשים שנקסט הוא חלק מהסיפור שלהם. שיודעים איך להמשיך. איתן עזריה מדבר על זה שווינרים הם אנשים שבזהות שלהם לא עוצרים, אפילו שרוב הסיכויים שדפקו את זה. ככה אולי לא נחווה תוצאות מושלמות בכל רגע נתון אבל נלך לישון כאדם שלם שיודע שעשה את המקסימום. זה עניין של איך להגדיר ניצחון.
עשר שנים אחרי הכישלון המפואר שלי בבא"ח צנחנים, אני עדיין מדמיינת איך אני חוזרת אחורה, אבל הפעם אני עונה. מפנטזת איך אני חוזרת לכל אותם אפסים שדרכו עלי ומראה להם מאיפה משתין הדג. מחוץ למשחק הזה של הדרגות והפלאפלים, אני קוברת להם מאה פעם. בלי למצמץ בכלל. שנים אחרי אני עדיין בוערת - אבל הנקמה מוגשת קרה, לא סתם אומרים.
לפני 10 שנים הפסדתי הפסד צורב, כישלון מוחץ, אבל לא ידעתי שאני בעצם ניצחתי. 10 שנים אחרי החוויה ששברה אותי, אני בעלת מותג מצליח, בניתי אימפריה, השארתי חותם. כל אפס שקטל אותי הפך לעוד אפס במספר בחשבון בנק. בהסתכלות לאחור, כשאני שואלת את עצמי – איך היו לי ביצים? איך הייתי מוכנה לקחת סיכון כזה על עצמי?
התשובה היחידה שאני מוצאת היא: כי אני כבר יודעת שאני יודעת שגם אם הייתי נכשלת – הייתי חוזרת למשחק. אין בעיה לעשות מהלך אמיץ ולהיכשל בו, הבעיה היא אם לא תחזור בספרינט להחזיר את הכדור לקבוצה.
ביצוע שיא זה אפקט מצטבר של אלפי תיקונים, אלפי התחלות חדשות, אלפי נפילות וקימות, איתן עזריה ("הביולוגיה של הווינרים") אומר. זה לא עניין של לנצח - הווינריות זה היכולת לתקן את עצמי תוך כדי.
הפרמטרים שמשפיעים על ביצוע הם סכום של 3 חלקים: אדם + משימה + סיטואציה. לפני 10 שנים, הם היו לרעתי. תודות לצנחנים שריסקו אותי, למדתי איך נראית הקרקעית וגם לגרד את עצמי ממנה. 10 שנים אחר כך אני במקום שרק מי שרוצה בכל כוחו לשנות את הסיפור שלו יכול להגיע אליו. כוח טבע שאי אפשר לתאר, הצורך לספר סיפור אחר. היום הוא הסיפור שלי. סיפור על חוסן. סיפור על להמשיך. סיפור של ווינרית.