יום האישה מעולם לא היה בשבילי אירוע ששווה להתעכב עליו. חוץ מיום הולדת לאבא, התאריך לא אמר לי הרבה. אבל לפני כמה חודשים איבדתי את האישה של חיי. קראו לה מלכה, והיא הייתה הרבה יותר מסבתא. היא היתה האור שלי, הכתר שלי, חוף מבטחיי.
שבוע אחרי שנפטרה היתה אמורה לחגוג יומולדת 92, וכמתנה עשיתי את הקעקוע הראשון שלי (בגיל 30, כן כן). Q עם כתר, שמזכיר לי את הצוואה שלה, להיות מלכה בכל מעשה ידיי. אז הכתרתי את עצמי למלכה היורשת. ומאז אני לא רואה בעיניים.
ואם למישהי זה נראה היה מוכר, זה בגלל שזה גם הלוגו של Ask Q העסק שלי, שהוא אפילו לא בן שנה - אבל כבר הביא כל כך הרבה משמעות ואושר לחיים שלי, בדיוק ברגע שהכי הייתי צריכה.
בזכות המשחק, וסבתא, הצלחתי לאזור אומץ. לעזוב מקום עבודה שלא אהבתי ולצאת לדרך עצמאית, משלי. ללכת עד הסוף, לא לפחד, להתחיל להאמין (זה יותר קל כשיש לך מלאך שומר). ואני יודעת שהיא כל כך גאה בי.
את יום האישה השנה אני רוצה להקדיש לסבתא, מלכה הדרי, האישה הכי חזקה, עוצמתית ואינסופית שאני מכירה. שבלכתה הכתירה אותי למלכה, והשאירה כל כך הרבה געגועים, וגם חזון. ובזכותה יום האישה השנה הוא סימן דרך גם בשבילי.
ומה הסיפור שלכן, שמחכה שתספרו אותו?
מה המעצור שבולם אתכן מלפרוץ קדימה, והלאה?
ומי יכול לתת לכן את הנוצה של דמבו?
הביטחון הזה שאין באמת לאן ליפול. שמקסימום תצליחו, שאתן יכולות הכל?