תקועים בתקיעות?

בימים האחרונים אני מרגישה תקועה. מה זה אומר?

זו מן תחושה שקשה להגדיר. הדברים על פניו מתנהלים כרגיל אבל משהו רגוע. רגוע מדי. כמו שילד בחדר בשקט כבר יותר מדי זמן, חלמתם על השקט הזה אבל פתאום הוא מלחיץ אתכם.

פתאום ההשראה מבקרת פחות. החשק לדהור קדימה מתחלף ברצון עז להישאר בבוקר במיטה עוד כמה דקות. ואז עוד כמה דקות...

האישונים לא מתרחבים כדי לטרוף, הרעיונות במקום לזרום עברו לדלוף, הצעדים שלי איטיים יותר איכשהו. ממתי אני לא ממהרת לאנשהו?

מילים כמו 'סטגנציה' מתגנבות ללקסיקון, אולי אני עומדת במקום? משימה שחשבתי שתיקח שעה לוקחת יומיים, והחלומות קצת מנמנמים בינתיים. אז אני קצת נבהלת – אבל לא בורחת.

נכנסת ללחץ- אבל בנחת.

ומנסה לברר עם עצמי- איפה אני מרגישה תקועה? מה אני מפחדת לראות? ואיזה שינוי צריך לקרות, ואולי קצת קשה לי להודות? ולמה כבר 3 אנשים קראו לעסק שלי "פיילוט" – זה יכול להיות?!

ואם אני לא יודעת מה לעשות, אני מתחילה לשאול שאלות.

וכשיש סקרנות – אז אני כבר תקועה פחות. וכמו בכל התחלה של ריפוי-אני כותבת. מחזקת את החוזקות :)

אז אם גם אצלכם השריר של התקיעות קצת כואב - למה חשוב שנשים לב?

1. מחשבה על מה שהיה אתמול, מגבירה תחושת תקיעות. אני קמה בבוקר וחושבת על כמה לא פרודקטיבית הייתי. כמה המכירות באתר אכזבו אותי ולמה משכתי את הא.צהריים שעה וחצי. מה כבר אפשר לצפות מהיום הזה?

אם נמשיך להיות באשמה כלפי מה שעשינו או לא עשינו אתמול, ודאי שנרגיש תקיעות. אנחנו ממחזרים רגשות שליליים של כישלון או אכזבה, ואז, למה שמשהו ירגיש אחרת?

2. התנגדות היא חלק מהמשחק.

אתם יודעים איך זה, שאתם יודעים שצריך לשנות משהו. אבל משהו בכם מסרב. ההתנגדויות האלו מגלמות הרבה סוגים של רגשות. זה הקושי להודות שאולי מה שהיה עד עכשיו כבר לא עובד. זה האנרגיה שצריך להשקיע להמציא את עצמכם מחדש. וזה הפחד מזה שאולי לא תצליחו.

אנשים יגידו לכם שזה לא רציונלי, ואולי זה נכון. אבל זה קיים במציאות, אז תנו לזה מקום.

זה בסדר. אפשר להקשיב לה, ולסמוך על עצמכם שברגע הנכון אתם כבר תדעו לשחרר.

3. התשובות נמצאות בפנים

לכולם יש מה להגיד לכם, עצות לתת לכם. הם נותנים אותן מתוך הניסיון שלהם ומהדרך שהם עברו. חלקן יהיו רלוונטיות וחלקן – מבלבלות.

תהיו בקשב, אבל אל תשכחו להעביר הכל דרך מסננת. כשאנחנו מרגישים תקיעות אנחנו נוטים לחשוב שלמחשבות ולרעיונות שלנו אין ערך ואנחנו פונים החוצה, אבל גם בזמנים כאלה, התשובות תמיד אצלכם. הבטן יודעת, אבל אתם צריכים להיות פנויים להקשיב לה.

4. אותנטיות היא המקום היחיד שמאפשר לצמוח.

באותה מידה שצמח פלסטיק לא נובל, לא דורש השקיה ויכול להחזיק שנים סטטי – הוא גם לא גדל. ככה גם אנשים. אם ננסה להשיג שחרור מהתקיעות בעולם של חומר, בשינויים חיצוניים, בלקנות בגדים חדשים או לעבור דירות, נישאר במקום. ובעולם שלנו להישאר במקום אומר- ללכת אחורה.. הפקק שצריך לשחרר נמצא בפנים – אל תחפשו אותו בחוץ.

5. שחררו את ה"צריך".

הייתי צריכה כבר להיות נשואה עם שני ילדים וכלב. הייתי צריכה להרוויח כך וכך. העסק שלי כבר היה צריך להיות באמאזון, והייתי צריכה להיסגר על החיים שלי ולא לזוז כמו מטוטלת מהעיר לכפר. הדבר היחיד שיש לנו במציאות – זה מה מה שיש, ולא מה שהיה יכול או צריך להיות. תחיו. תנו לדרך להפתיע אתכם, לטלטל אתכם, תנו הזדמנות למה שדברים שקורים לקרות, בדיוק כפי שהם.

6. תקיעות היא צוואר הבקבוק שלפני הפריצה

בדיוק כמו שנהר צר נפתח למפל גדול, ככה אנחנו. רגע לפני שאנחנו פורצים, הכרחי שנרגיש האטה, התכווצות, לחץ. זה נורמלי. זה יותר מנורמלי, זה הכרחי.

חברה טובה אמרה לי פעם, לפעמים אנחנו כמו ספירלה: מרגישים שמסתובבים סביב עצמנו אבל בעצם, אנחנו בטיפוס מעלה. גם אם לאט.

אז אחרון וחשוב כל כך:

7. תקיעות היא רק הרגשה, לא עובדה. .

זה שאתם מרגישים תקועים, לא אומר שאתם תקועים באמת. אז רגע לפני החרדה, אל תשכחו שזאת רק תחושה. והתחושות שלכם – הם לא אתם.

אז לפני שהספדתם את ההתקדמות, והחזרתם על מצב תקיעות מתקדם.

תזכירו לעצמכם:

זה עוד שלב בסולם. וכשתגיעו למעלה, כבר לא תקראו לתקופה הזו "תקיעות", תקראו לה - הפרולוג של ההתפתחות.