פעם שמעתי את טל ואביעד מדברים בתוכנית שלהם שככל שמתבגרים הזמן עובר מהר יותר.
פאק, זה נכון. חשבתי לעצמי ונבהלתי שעוד מישהו אומר משהו שהיה נשמע לי מוזר בראש אבל גאד דאם. איך 3 שנות צבא נמתחו כמו חיים שלמים. והיום, מה זה 3 שנים?
וכשהיינו ילדים... הזמן היה ארוך כמו נצח. ואיך יכול להיות שעכשיו הוא עף, רק בורח.
ואז הבנתי שלא: לזמן אמנם יש קצב משלו, אבל הוא מוכן לפעמים להישאר אבל רק עבור מי שלא מתפשר.
מי שלא לוקח אף רגע כמובן מאליו, מי שמשחרר את הפומו של מה שהיה, החרדה ממה שיהיה, ונמצא בכאן עכשיו.
מי שלא מסתפק ברגיל, בפשוט, מי שיוצא מאזור הנוחות: מי שנאמן לקול בראש, לא הולך עם העדר ומתרגל שוב ושוב לפעול באי ודאות.
מי שמתעקש ללמוד, מי שלוקח סיכונים, מי שלא עסוק במה יחשבו ומה אומרים אנשים כאלה שמוכנים להתנסות כמו ילדים, וגם לא להצליח, שלא נכנעים לשגרה של הגדולים.
והנה עוד שנה נגמרת, הזמן בכל זאת מושך חזק יותר ולפני שדוהרים קדימה לעוד שנה, אני רוצה להקדיש רגע לזו שעומדת להיגמר.
זה מרגש להתחיל, וכואב במידה, כי השנה החדשה הזו, היא סוף של משהו. היא קודם כל פרידה.
אז לכל אלו שמושכים איתי בחבל של הזמן, ודואגים שייקח רגע אוויר, אני מאחלת לכם שנת ל"ב אמיץ, לב מרגיש שביר.
אני רואה אתכם, כל אלו שמפחדים ובכל זאת עושים: אלו שכל יום קמים בבוקר עם שיר, ולפעמים מתאכזבים, לאלו שנכשלים, ולא מתביישים להודות, ששואלים, ומקשיבים, ולא מפחדים מהתשובות. לכל אלו שזה עדיין לא קרה להם, אבל ממשיכים להביע את אותה משאלה עם הנרות.
שנה טובה לכל אלו שנשבר להם הלב, אבל ממשיכים לתת הזדמנות, שנופלים ועולים שוב על הסוס, אפילו שלא בא להם בקלות.
אני מאחלת לכם ולעצמי שנמשיך להיות אמיצים, להרגיש את הלב, לא לפספס אף פעימה, להמשיך להתמסר למה שעוד לא גילינו, נשימה נשימה.
ולפני שלוקחים אוויר ונותנים לעוד שנה לסחוף אותנו בגל גדול, אני מאחלת שנהיה שלמים עם הכל- עם מה שכבר קרה, ועם מה שכבר לא יקרה, ולקוות לכל מה שעוד יכול.
שתהיה לנו שנת ל"ב
שניבחר, שנדע לבחור
שנסכים לחיות בה כל רגע ורגע
ושנאסוף לפחות כמה
שיהיה שווה לזכור
שלכם
נועה
Comments