חיפוש

מסקנות מ #אתגר_אחרי_החגים



אחרי החגים ידוע כזמן למטרות שאיכשהו אף פעם לא מגיע.

החגים נגמרים אבל התירוצים מתחילים, והשנה החלטתי בקהילה לשבור את המסורת.

כל הדיאטות, ההבטחות והתכניות 21 יום שנגנזו להן, קרו עכשיו. הבנו שיעדים מפוצצים סופם להיזנח, ולכן צעדתי כמו תינוק לעבר הרגלים קטנים ולא הירואיים במיוחד. וזה היה האתגר.


וכך במקום שהמטרה תהיה להיות בן אדם שמלא בהכרת הטוב (בואו, לא בגלגול הזה כנראה)- החלטתי לפתח הרגל לכתוב כל ערב לפני השינה 5 דברים טובים שקרו לי היום.

ובמקום להפוך ליוגיסטית על חלל - החלטתי לתרגל כל בוקר יוגה כחצי שעה.


אז מה למדתי?

1. לפתח הרגל זה בדיוק מה שלא יזכה אתכם בפרס נובל. אבל זה בדיוק מה שייתן לכם את האפשרות לזכות בו, אם רק תבחרו שזה מה שאתם רוצים.


2. כן, אין בזה שום גלאם. אפס סקסאפיל. זה כמו תנוחה מסיונרית. לא מרגש נכון? אבל אם הייתם צריכים לבחור תנוחה אחת לעשות בה סקס כל החיים, עם יד הלב, זה לא מה שהייתם בוחרים? אולי לא הכי מרגש, אבל הדרך היחידה להתמיד.


3. התמדה לא מקבלת מספיק קרדיט בעולם שלנו. כולם רוצים מהר, חזק, עכשיו. אבל החיים הם בסוף ריצה למרחקים ארוכים. ומבחן הזמן הוא המבחן היחיד שרלוונטי.


4. לשים שעון ל-7:30 ולקום ברבע ל-9:00 הופך ל8:00, הופך ל7:45, ובסוף כבר לא כל כך קשה לקום, ו10 דקות יוגה מתארכות ל-20, מתארכות לחצי שעה. ואחרי כמה זמן, לא הרבה, הופכות להרגל. כמו לשתות קפה, לצחצח שיניים. (טוב אולי הגזמתי עם הקפה). אבל כזה שאם ויתרת עליו, משאיר אותך בתחושה לא נוחה.


5. קורים לנו המון דברים טובים במהלך היום ונוח לנו להתעלם מהם. הרי מגיע לנו טוב לא? אז למה שנמחא לו כפיים כשהוא בא?

מצאתי את עצמי יושבת כל לילה מול דף לבן ומחפשת דברים טובים. לא תמיד היה פשוט. היו ימים שבתחושה הראשונית שלי, דבר טוב לא קרה בהם. אבל אתגר זה אתגר.


6. לעבוד מהטבע ברקע הגשם הראשון. שיחה טלפון משמחת. מחמאה קטנה שקיבלתי (למה אנחנו הודפים מחמאות כל הזמן?) ואפילו ארוחת ערב טעימה ממש. אפילו דברים קטנים כאלו.


7. טוב נמצא בכל מקום. ומתישהו בחיים משום מה למדתי שאם אני לא אתן לו חשיבות זה יעשה אותי קשוחה יותר, חזקה יותר, מוצלחת יותר. באמת של החיים זה עושה אותי אומללה יותר. אבל לא מאוחר לשנות. ואני לומדת לראות אותו, כל יום עוד קצת.


8. היו מיליון פעמים שרציתי לוותר. כל יום יש קול קטן שאומר- אולי לא? זה אני פנימי שבוחן אותנו. אנחנו לא באמת רוצים להפסיק, והוא שם כדי לוודא את זה. ואז להזכיר לנו את זה.


9. בטר טוגדר: זה באמת עזר שלא עשיתי את זה לבד. התחייבתי קבל עם ועדה לכל הקהילה האינסטגרמית של AskQ, אז ידעתי שמישהו מסתכל עלי. ושאני לא יכולה להבריז.


10. לפתח הרגל זה בהכרח אומר להיפטר מהרגל אחר. זה בראש ובראשונה הניצחון שלנו את עצמנו. וזה הדבר הכי מטורף בעצם. והתחושה שעשינו את זה, יותר משמעותית מכל יוגה מורנינג פלואו, תזונה נכונה או הכרת הטוב. זה ההוכחה שאנחנו אשכרה מסוגלים. אם רק נלך על זה. וזה האמ אמא של הניצחון.


אז מה אתכם?

מה אחרי החגים שלכם?

ואיך אתם הולכים להשיג אותו?

הציבו יעד ריאלי, משהו שלא ירתיע אתכם מחרתיים. שלא יתסכל אתכם. אבל שכן יוציא אתכם מאזור הנוחות

כתבו 5 צעדים אופרטיביים קטנטנים שיקרבו אתכם לשם. ובכל כמה ימים התקדמו לצעד הבא.

והנה, אתם כבר ממש בדרך.

בהצלחה!


12 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול