top of page
חיפוש

זה לא היעד שקובע

אם יש משהו שאני יודעת שאני לא יודעת - זה לתכנן טיולים. שונאת את זה. לא בשבילי. מה שמביא אותי בכל נסיעה לאותו מצב: אני מגיעה למקום ש"חייבים להיות בו", ואז לא מבינה. מה כולם מצאו בו, מה אני מחפשת, ומה אני אמורה למצוא. ואולי המקום הזה התאים לאנשים ששלחו אותי לפה – אבל לי הוא לא?


זה קורה לי גם עם מקומות שהם "קונצנזוס". בנסיעה הזו זה קרה בפירנצה למשל. רק לראות את החנויות של פראדה וגוצ'י עושה לי עצבים בגוף. דקרתי מקומות בגוגל מפס כדי להרגיש ביטחון אבל בתכלס- אני לא מתרגשת לא מקתדרלות ולא ממוזיאון. גם לא ממסעדות מפונפנות שקיבלו 4.9 מ-1048 מדרגים בגוגל. ויש גבול כמה אני יכולה להעמיד פנים. אני לא אוהבת מסלולי טיולים, אני לא אוהבת לנסוע שעות באוטו, אני לא אוהבת במיוחד אמנות או היסטוריה או מסעדות מישלן. אוקיי. אז מה כן?

באמצע הטיול בערך הבנתי שאני שוב שבויה בקונספציה הזו. רציתי לצאת ממנה, אבל לא היתה לי אלטרנטיבה. לאן ללכת, אם אני לא בשביל החומוס אבל גם לא מתמצאת. והשאלה הכי קשה: ממה אני באמת נהנית?


כי אני בן אדם שיודע ליהנות. אז התחלתי לשאול שאלות. לחזור אחורה לימים בנסיעה שהיו לי הכי טובים ולשאול את עצמי - מה היה שם שלא היה באחרים?


והתשובה- היתה מבלבלת, כי על פניו לא היה מכנה משותף ברור. זה היה יכול בחוץ במרחב או בחדר סגור, במלון מפואר או בדירה פשוטה, ביום שקמנו מוקדם או ביום שנשארנו עד הצהריים במיטה. בימים גשומים, בימי אביב, עם נוף כזה או אחר מסביב. ורק דבר אחד היה שם בכולם, הכי חמקמק, שהכי קשה לנבא או ליצור: היתה שיחה ששווה לזכור.


אז לפני הטיול הבא, אני כותבת שלא אשכח: חוויה היא לא לוקיישן. היא אולי מקום פיזי שבו אנשים אחרים יצרו חוויות. אבל החוויה האמיתית רוקמת את עצמה, אי אפשר לנווט אליה בגוגל מפס. היא משהו שקורה בין אנשים ולא בין מקומות. הדרך לשם לא ברכב, היא כנראה במילים ואותיות, סודית ואין עליה המלצות. ככנראה שלא סתם אני לא זוכרת דרכים וגרועה בכיוונים אבל מתפרנסת מלשאול שאלות.


אני מזכירה לעצמי, שבשבילי התפאורה היא שולית. המקום הוא לא התכלית. נופים הם רק נופים. מה שאצלי משנה תמיד קורה במרחב של מילים. דיאלוג אמיתי, לא משנה באיזה תנאים. כזה שההד שלו עוד נשאר אחר כך שעות. וימים. זה יכול להיות על פילוסופיה או על אהבה. התוכן לא חשוב, הטון הוא זה שקובע. שיחה. כזו שמוסיפה עוד גוון לצבע, עוד צליל לאקורד של היחסים. שאחריה מרגישים יותר. לא ברור מה יותר, קשה להסביר למילים.

18 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page