אני מאחרת כרונית. לכל מקום אני מגיעה ב-3 דק' עד חצי שעה איחור, ולא משנה כמה אני עובדת על זה, אני ממשיכה לאחר.
דד ליינים, זה הדרך שלי להגיע למקומות בזמן.
פעם חשבתי שלהתפתח אומר להצליח לעשות את זה. להגיע בזמן. לא משנה מה, ולא חשוב מה תג המחיר אגב. העיקר להגיע. הייתי מעליבה את עצמי כדי לקבל עוד קצת אש בטוסיק. הייתי מענישה את עצמי אם לא הייתי מספיקה. הייתי רואה מישהי שלא מצליחה לעמוד בדרישות של עצמה, לא מספיק חדורה, לא מספיק מהירה. רגשות האשם מטביעים אותי, הכישלון מועך אותי, ומוזר להגיד אבל אחרי כל זה אני כאילו משתפרת. אני מתעלה על עצמי. זה החינוך הרוסי שקיבלתי, ככה אני מכירה.
ואז באה הקורונה בפעם הראשונה, והכריחה אותי לעצור. כמה נבהלתי לפני שגיליתי שאפשר לנהל עסק מהמיטה, להזיז עולמות בפיג'מה. האטתי, בעל כורחי, והגוף שלי כל כך שמח. ואיכשהו גם הדברים הסתדרו. הכל קרה.
והנה הגיעה קורונה שוב, ושוב לבד למיטה, ושוב יום ולילה יתהפכו, ואני מאחרת בדד ליין. אני מאחרת ביג טיים, ובכל פעם שאני חושבת שהגעתי קו הסיום מתרחק ממני שוב, כבר באה לנשום אקהייל ומתבדה.
אבל הפעם אני לא רואה מישהי שלא מצליחה.
אני רואה מישהי שמוכנה להאט. מישהי יסודית ברמה מטורפת. שלא מתפשרת. שלא מוותרת על פסיק פחות ממושלם אם הוא חתום על שמה. שיודעת שזה עוד כמה ימים בשביל תוצר שעוד יעשה היסטוריה שלמה.
מישהי שלמדה לשים לב לפרטים גם אם היא שונאת לעשות הגהות. שיודעת שהאויבת של הטובה היא הטובה ביותר ושהיא והאויבת עוד יהיו חברות, כי היא גם יודעת שאין יותר מתסכל מלהוציא מוצר חדש ולמצוא בו טעויות.
אני רואה מישהי שאולי לא הספיקה את הגאנט אבל בלי ששמה לב, היא גידלה ים של קור רוח. שבטוחה בעצמה מספיק בשביל לא להתבאס על שני פסים אלא פשוט לעצור לנוח. שנהנית מפיק של מכירות בלי לפחד שייגמר, שיודעת שאם הלך משהו אחד עוד מעט יבוא אחר.
מישהי עם סבלנות, שמשלימה עם זה שיש עיכובים. קיפינג קולם אנד קרי און, מתגמשת לתוך השינויים. שלא נלחצת מבלתי צפויים, אלא מבינה שהם כבר חלק מהחוויה. כי היא עשתה את זה מספיק פעמים, כבר בלעה קצת מים בעמוקים, כי היא כבר לא טירונית שוקיסטית פעורה.
אני רואה אותי מאטה, ואני לא חושבת שזה עושה אותי פחות טובה. אני מרגישה שזה עושה אותי אצילית, לא פחות נחושה. אני גם לא חוששת שנהייתי אדישה. אני חושבת שזו התפתחות שהייתי חייבת, שזה שינוי תודעה שהייתי צריכה.
אני לא מאחרת נשמות - אני מתעכבת, וזה מבחירה. ולא רק שאני לא רואה בזה כישלון – אני רואה גוון עמוק יותר של הצלחה.
Comments