שבוע שעבר היה #שבוע_הנערה_הישראלית . פנו אלי בבקשה להשתתף בפאנל המרצות וברור שאמרתי כן, בלי לחשוב פעמיים. רק אחר כך, כשהייתי צריכה לחשוב מה אספר לאותן נערות, לאותם נערים בכיתה ט', שיושבים ממש במקום בו ישבתי אני לפני 15 שנה, יצאתי למסע עם אותה נעה הילדה. הרי אני, מבחינתי שלשום סיימתי י"ב, אתמול השתחררתי מהצבא, ועדיין מחכה להמשך של דרום אמריקה - ואיך ייתכן שאני באה להרצות בחטיבת הביניים שלי בכפר סבא כאישה. ועוד "אישה מעוררת השראה" (אמאלה). הזמינו אותי לדבר על Ask Q, העסק שלי, א

שאלות. כמה פשוט, ככה מורכב. אבל כשעושים את זה נכון – זה כל כך טוב. שאלות הן באמת חלון. להתבוננות, להבנה. שאלות הן מתנה. הן חומר אנטי מפלטר, וזה אולי נשמע קיטשי, אבל אני תמיד אומרת, שאלה היא הזמנה לשיחה אחרת. שאלות זה כיף. זה משחרר. זה אמיץ וזה מחבר. שאלות הן ההגה לתודעה של אדם אחר, הן המבט הזה של מישהו כשנגעת לו במחשבה שעוד לא נגעו בה לפניך, שאלות הן המיומנות הכי חזקה בטבע. ובדיוק בגלל זה כדאי לדעת איך להשתמש בהן נכון. כי ממש כמו מתכון, גם אם מדובר בקינוח הכי טעים בעולם – אם

כסף אף פעם לא עניין אותי. כלומר. הוא לא היה "עניין". לפחות לא בתפיסה שלי. לא רדפתי אחרי כסף, אולי באופן קצת פריבילגי, כי למזלי לא גדלתי בבית שהיה חסר בו. ועדיין, השיעור הראשון שלי על כסף היה כשהייתי בכיתה ב'. בימי שישי (ורק אז) ההורים שלי היו נותנים לי 10 ש"ח לקנות לעצמי משהו שאני רוצה במכולת שמול בית הספר. זוכרים את הסוכרייה שמחליפה צבעים? היא עלתה 4 ₪ בסך הכל אבל היו כל כך הרבה ילדים ואני נדחקתי בין כולם ולא קיבלתי את העודף בחזרה. לא נורא, אמרתי לעצמי, רק 6 שקלים. וחזרתי הב