מכירים את האנשים האלה שמספיקים הכל? הם גם וגם, ולא מוותרים על, ולא שוכחים את, והם מספיקים להתאמן והם וואו בעבודה וגם יש להם חיים, ועוד מספיקים לראות קצת נטפליקס בלילה, ותכלס מהצד אתם בטוחים שיש להם כפיל כי איך? א י ך ? מה מבדיל בינינו לבינם? (ואולי אתם בכלל מאלה?) ובכן, יש הרבה דברים שיכולים לעשות את ההבדל. על חוק פרקינסון, שמעתם? נניח ונשאר לכם אוכל בסיר ואתם רוצים להכניס אותו לקופסה. אם תכניסו לקופסה גדולה, כנראה שלא משנה כמה אוכל נשאר, הוא יתפוס את כל שטח הפנים, נכון? אולי

הטקסט הזה עומד לי על קצות האצבעות כבר הרבה זמן. ואני מרגישה שעכשיו זה זמן טוב להניח על המקלדת. אז רווקים, רווקות, התפקדו. לא רווקים.ות? תתפקדו גם. זה גם בשבילכם. רוב הזמן העסק שלי מדגמן זוגיות. של אחרים. כבר שנה שאני הנדס און על לייצר לאחרים את הרגעים הזוגיים שלהם. אני אומנית לאינטימיות, כל שאלה שלי בעבודת יד לעיצוב יחסים. ואני נהנית מזה, אוי כמה שאני נהנית. כמו שאמא שבדיוק קנתה כרטיסייה לשומרי משקל נהנית לראות את הילדים שלה אוכלים. טורפים. אני חושבת שהשתמשתי בדימוי הזה פעם א

שבוע שעבר היה #שבוע_הנערה_הישראלית . פנו אלי בבקשה להשתתף בפאנל המרצות וברור שאמרתי כן, בלי לחשוב פעמיים. רק אחר כך, כשהייתי צריכה לחשוב מה אספר לאותן נערים, לאותם נערים בכיתה ט', שיושבים ממש במקום בו ישבתי אני לפני 15 שנה, יצאתי למסע עם אותה נעה הילדה. הרי אני, מבחינתי שלשום סיימתי י"ב, אתמול השתחררתי מהצבא, ועדיין מחכה להמשך של דרום אמריקה - ואיך ייתכן שאני באה להרצות בחטיבת הביניים שלי בכפר סבא כאישה. ועוד "אישה מעוררת השראה" (אמאלה). הזמינו אותי לדבר על Ask Q , העסק שלי,

הוא יבוא אלייך בדיוק כשאת חוגגת וילחש לך באוזן: חכי חכי.תיהני עכשיו, אנחנו נתראה בבית. כשלא תהיי מוקפת באנשים, אהובה, במרכז, נראה כמה חזקה תהיי. והחיוך נמחק, וקור חוסם לך את הנשימה. למה את תמיד כזאת תמימה? בכל פעם שמישהו יחמיא לך הוא יצבוט לך את הבטן ויגיד, נראית טוב? בואי. הוא מחמיא לך רק כי את עם בגדים, הוא לא ראה אותך בבוקר, כשהחלפת למכנס גומי כי הג'ינס לחץ לך בכפלים. הוא יהיה שם כשתקבלי טלפון עם הצעה עסקית שחיכית לה, ורגע אחרי שידלקו לך העיניים הוא יזכיר, "בסדר אפשר לחשוב

שאלות. כמה פשוט, ככה מורכב. אבל כשעושים את זה נכון – זה כל כך טוב. שאלות הן באמת חלון. להתבוננות, להבנה. שאלות הן מתנה. הן חומר אנטי מפלטר, וזה אולי נשמע קיטשי, אבל אני תמיד אומרת, שאלה היא הזמנה לשיחה אחרת. שאלות זה כיף. זה משחרר. זה אמיץ וזה מחבר. שאלות הן ההגה לתודעה של אדם אחר, הן המבט הזה של מישהו כשנגעת לו במחשבה שעוד לא נגעו בה לפניך, שאלות הן המיומנות הכי חזקה בטבע. ובדיוק בגלל זה כדאי לדעת איך להשתמש בהן נכון. כי ממש כמו מתכון, גם אם מדובר בקינוח הכי טעים בעולם – אם

כסף אף פעם לא עניין אותי. כלומר. הוא לא היה "עניין". לפחות לא בתפיסה שלי. לא רדפתי אחרי כסף, אולי באופן קצת פריבילגי, כי למזלי לא גדלתי בבית שהיה חסר בו. ועדיין, השיעור הראשון שלי על כסף היה כשהייתי בכיתה ב'. בימי שישי (ורק אז) ההורים שלי היו נותנים לי 10 ש"ח לקנות לעצמי משהו שאני רוצה במכולת שמול בית הספר. זוכרים את הסוכרייה שמחליפה צבעים? היא עלתה 4 ₪ בסך הכל אבל היו כל כך הרבה ילדים ואני נדחקתי בין כולם ולא קיבלתי את העודף בחזרה. לא נורא, אמרתי לעצמי, רק 6 שקלים. וחזרתי הב

בימים האחרונים אני מרגישה תקועה. מה זה אומר? זו מן תחושה שקשה להגדיר. הדברים על פניו מתנהלים כרגיל אבל משהו רגוע. רגוע מדי. כמו שילד בחדר בשקט כבר יותר מדי זמן, חלמתם על השקט הזה אבל פתאום הוא מלחיץ אתכם. פתאום ההשראה מבקרת פחות. החשק לדהור קדימה מתחלף ברצון עז להישאר בבוקר במיטה עוד כמה דקות. ואז עוד כמה דקות... האישונים לא מתרחבים כדי לטרוף, הרעיונות במקום לזרום עברו לדלוף, הצעדים שלי איטיים יותר איכשהו. ממתי אני לא ממהרת לאנשהו? מילים כמו 'סטגנציה' מתגנבות ללקסיקון, אולי א

אחרי החגים ידוע כזמן למטרות שאיכשהו אף פעם לא מגיע. החגים נגמרים אבל התירוצים מתחילים, והשנה החלטתי בקהילה לשבור את המסורת. כל הדיאטות, ההבטחות והתכניות 21 יום שנגנזו להן, קרו עכשיו. הבנו שיעדים מפוצצים סופם להיזנח, ולכן צעדתי כמו תינוק לעבר הרגלים קטנים ולא הירואיים במיוחד. וזה היה האתגר. וכך במקום שהמטרה תהיה להיות בן אדם שמלא בהכרת הטוב (בואו, לא בגלגול הזה כנראה)- החלטתי לפתח הרגל לכתוב כל ערב לפני השינה 5 דברים טובים שקרו לי היום. ובמקום להפוך ליוגיסטית על חלל - החלטתי ל

שמחתי להשתתף היום בצילומים לאפליקציה החדשה לעסקים קטנים של @social_solidarity_il שביקשו ממני לדבר על Ask Q. להיות עצמאית זה כמו להיוולד מחדש. לא רק במובן הרוחני. זה כמו להיות תינוק שצריך ללמוד הכל. ללכת, לבקש, להסתדר בעולם. כשיוצאים מהרחם של להיות שכיר, שם הכל מובן מאליו, ביטוח לאומי ומס הכנסה, ופנסיה וקרן השתלמות, ומה עושים ובאיזה שעות - יוצאים מאזור נוחות לתוך עולם של אי ודאות. מושגים חדשים. דברים שמעולם לא חלמתי להתעסק בהם (גם בסיוטים הכי גדולים. מה לעשות). ואין מישהו שאו

אם הייתי יודעת שככה מרגיש להגשים חלום הייתי רואה הרבה פחות טלוויזיה. היי, אני נועה. לא יודעת לבשל כלום חוץ מאורז לבן ולא מצליחה להתמיד ביוגה. אבל יש דבר אחד שאני מומחית בו, אבל ממש, וזה מיומנויות תקשורת בינאישית. זה מה שאני עושה בחיים, כבר שנים. מלמדת אנשים לדבר. ולהקשיב. לשאול שאלות. ואחרי ים של ניסיון... הבנתי שלא לכולם זה כל כך פשוט. האמת המצחיקה היא שהכל התחיל בערב אחד במרפסת שלי, בקבוק וויסקי ובחור חתיך מאד (מצ"ב תמונה). ישבנו, ופתאום הרגשתי שבא לי משהו אחר. לא את אותה ש

יום האישה מעולם לא היה בשבילי אירוע ששווה להתעכב עליו. חוץ מיום הולדת לאבא, התאריך לא אמר לי הרבה. אבל לפני כמה חודשים איבדתי את האישה של חיי. קראו לה מלכה, והיא הייתה הרבה יותר מסבתא. היא היתה האור שלי, הכתר שלי, חוף מבטחיי. שבוע אחרי שנפטרה היתה אמורה לחגוג יומולדת 92, וכמתנה עשיתי את הקעקוע הראשון שלי (בגיל 30, כן כן). Q עם כתר, שמזכיר לי את הצוואה שלה, להיות מלכה בכל מעשה ידיי. אז הכתרתי את עצמי למלכה היורשת. ומאז אני לא רואה בעיניים. ואם למישהי זה נראה היה מוכר, זה בגלל