הסיפור שלנו
מתי בפעם האחרונה ניהלתם "שיחת נפש"?
עד כמה אתם באמת מכירים את האנשים האהובים עליכם?
ועד כמה אתם מכירים את הקשר, החד פעמי, האישי, שיש לכם אחד עם השני?
הרבה שנים חשבתי ששיחות כאלה קורות כשהן קורות. שאי אפשר ליזום אותן. אבל תמיד ידעתי שאחרי שהן קורות, משהו מיוחד קורה ביחסים. קצת כמו לגלות חדר חדש בתוך בית ישן, או למצוא משהו שאפילו לא זכרת שאתה מחפש.
אז איך עושים את זה? איך מייצרים שיחה קרובה, עמוקה?
כזו שנכנסת ללב, שאנחנו ממשיכים לחשוב עליה גם ימים לאחר מכן?
באחת מארוחות הצהריים הראשונות במקום העבודה הקודם שלי, התיישבתי בשולחן הארוך מול אחת הבנות במשרד.
אורטל. שקטה, מופנמת, לא נוהגת להכביר במילים על עצמה. לא נרקמה שיחה בינינו עד אותו הרגע, ושררה מן שתיקה מביכה שאפשר היה לשמוע רק שיניים נוגסות בחסה. אני לא אוהבת שתיקות, אז התחלתי לשאול אותה שאלות.
איך הכרת את בעלך? באיזה דייט ידעת שזה זה? ומה היעד הכי מטורף שהיית בו בחו"ל?
תחילה היא ענתה בקלילות, עד שבאחת השאלות פתאום היססה.
"מה, זו חקירה?" היא הישירה אלי מבט לא ברור.
"לא לא, מה פתאום, מצטערת אם גרמתי לך להרגיש ככה... אני עוצרת" אמרתי, קצת בבהלה.
היא חשבה עוד כמה רגעים ואז אמרה, "לא, האמת שזה דווקא כיף".
לימים היא הפכה לאחת החברות הכי טובות שלי. ההיכרות העמוקה הביאה אינטימיות, והאינטימיות יצרה קשר שהוא מעבר לזמן ולמקום.
אבל הסיבה האמיתית שאני מספרת את הסיפור הזה, היא שבאותו הרגע, בארוחת הצהריים הזו, הבנתי משהו שעומד לשנות עבורי את הכל.
הבנתי שלשאול שאלות- זה כוח. שאני יודעת איך עושים את זה. ושאני צריכה לחלוק את זה עם העולם.
החלום שלי הוא שהערכות של AskQ יהפכו תקשורת למשהו של כולם.
אני מאמינה שבאמצעות השאלות שבקלפים, אפשר להפוך מערכות יחסים לדבר קל יותר, מספק יותר, והרבה יותר פשוט...
לכן בניתי 7 ערכות שונות, בכל אחת שאלות אחרות שייתנו מענה בדיוק, אבל בדיוק, לסיטואציה שלכם.
כי זה קשה לדבר- אבל קל לשחק. בין אם בדייט עם בן/ בת הזוג, ארוחת שישי עם המשפחה, ראיון עבודה או משוב תקופתי
איך? טוב ששאלתם :)
הנחת היסוד של המשחק היא שאנשים אוהבים ששואלים אותם שאלות. גם אלה שבהתחלה מתנגדים.
כולנו אוהבים שגורמים לנו לחשוב על עצמנו בצורה אחרת, מעבר למגבלות שייצרנו בתודעה הפרטית שלנו.
לכולנו משאלת לב שיעוררו אצלנו מחשבה ש"העלתה אבק", שיגלו סקרנות לגבינו, ושייתנו לנו מרחב בטוח ולגיטימי לספר את הסיפור שלנו.
הנחת יסוד נוספת היא שלכולנו יש סיפור שלא סיפרנו. מהביישנים ביותר ועד הכי רועשים בחדר. ולא בהכרח כי הוא סוד, אלא כי לא ידענו איך לספר, איך לשלב אותו בשיחה, או פשוט כי חיכינו שמישהו ישאל.
זכרו -
השאלות הן רק טריגר – העושר האמיתי של המשחק נמצא בשיחות והסיפורים שירקמו בעקבות אותן שאלות.
לכן ההוראה הכי חשובה במשחק – לא להגביל את עצמכם להוראות. לזרום עם האסוציאציות,
להיות קשובים לצד השני- לא רק למילים, אלא בעיקר למה שנאמר בין השורות (אתם תגלו ששם נמצאים כל הסודות)
הכללים היחידים הם: הישארו כנים, ואל תניחו הנחות. בשביל זה יש שאלות :)
ועוד משהו סופר חשוב:
המשחק הזה הוא לא חד פעמי
"אדם לא יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים"- כי האדם תמיד לא יהיה אותו אדם, והנהר לא יהיה אותו הנהר.
בכל מפגש אנחנו שונים, האנשים שמולנו שונים, ולכן השיחות יהיו שונות - גם אם על פניו, השאלות יישארו אותן השאלות. רגעים אמנם לא ניתן אמנם לשחזר, אבל תמיד אפשר לייצר רגע חדש, חד פעמי, אחר ומרגש בדרכו שלו.
איזה כיף שאתם כאן. ואיזה כיף שאתם עומדים לשאול את השאלות שלי - עם האנשים שלכם.
אני כבר כל כך מתרגשת, כי עבורי השאלות האלו היו גיים צ'יינג'ר.
ואני כבר סקרנית לשמוע איך הם ישנו את שלכם.